ברגע של צלילות בבוקר, בין ערות לשינה, בלי הגנות, קליפות, רגשות והטיות, חשבתי בצורה חדה, בהירה אובייקטיבית, חפה מהסובייקטיביות הפנימית שלי - זה לא הוגן. אני מנסה לעטוף את זה כדי להצליח לחיות, אבל זה לא הוגן. זה רע.
איך עבור כל כך הרבה אנשים ואולי רוב האנשים סביבי זוגיות ואהבה כל כך שגרתיות ושייכות לחיים, אפילו טריוויאליות - הן הנחת המוצא של החיים, לפעמים מגיל מאוד צעיר. מלוות את תחנות החיים, התבגרות. ואני כל כך לבד.
קרינג' רצח, אשה בפייסבוק ניסתה לשדך לי את הבן שלה ובמקום לספר לי עליו כמו אמא נורמאלית היא שלחה לי הודעת פרטים שהיא כתבה בשמו. כלומר, לא כתוב "אורי הוא כך וכך, הוא לומד כך וכך ועושה כך וכך", אלא "אני כך וכך, אני לומד כך וכך, אני מחפש כך וכך" וכו'. הוא בן 26, את לא יכולה או אמורה לדבר בשמו.
גם התוכן עושה רושם לא משהו, ואני לא יודעת אם זה נכתב בתיאום איתו או שלא ושיכול להיות שהוא אחלה בחור ולא שברירי ולא כ"כ חכם כפי שנשמע בהודעה שלה.
וואו, הוא אוהב "לשיר ולצחוק".
יצאתי להמון דייטים גרועים, וכל הקטנות סביבי מצאו בן זוג בקלות. מותר לי פעם ב להיות קצת שיפוטית, אחרי כל הגועל שעברתי ועוברת.
זה נורמלי שהרבה צלילים נשמעים לי כמו התחלה של אזעקה? אני לא שואלת אם זה נורמלי בעולם בכלל, אבל בטוח המציאות שלנו. לא בטוחה אם אני רגישה או שכולם ככה. פעם אחותי התחילה לדבר בטון מסויים ולרגע חשבתי שזו אזעקה.
לפעמים תשלחי לבחור שאת יוצאת איתו חודשיים הקלטה של שתי דקות שקשורה לזה שאבא שלך מאושפז והוא יכתוב שזה פודקאסט ושהוא לא אוהב הקלטות, ולפעמים תשלחי למישהו שאת לא מכירה רצף הקלטות שמצטבר לחצי שעה והוא יענה "כיף ששיתפת, מבטיח להאזין בקשב", ואחרי ההאזנה הוא יכתוב "ממש שמחתי להקשיב, תודה על האומץ לשתף"
אני אזרחית שומרת חוק, אבל יש דרך פשוטה שלא תהרוס לי את המחשב להוריד בחינם סימס 4 עם הרחבות? (אני יודעת שמשחק הבסיס בחינם, רוצה הרחבות).
מצד שני, אולי לא כדאי להעמיס על המחשב שלי
299 תווים? בואו נבדוק האם זה אמיתי. כמה תווים ניתן לפרסם בדרך כלל, בעצם? בכל מקרה, נבדוק זאת כך: אני מקלידה מילים. אני אוהבת חורף. עוד ועוד מילים, עוד ועוד תווים. עדיין אוהבת חורף. עוד ועוד מילים, עוד ועוד תווים. יפה. עוד ועוד מילים, עוד ועוד תווים. עוד ועוד מילים, עוד ועוד תווים. עדיין אוהבת חורף.